אחרי חודשים ארוכים של לחימה חזקה ברצועת עזה, במהלכן התקיים מו"מ עולה ויורד בין ישראל ובין החמאס במטרה לקדם עסקה לשחרור החטופים, בו נדמה היה כי המרחקים בין הצדדים גדולים מדי לגישור – התחוללה בפעם הראשונה פריצת דרך המקרבת את הצדדים אל סף העסקה, כאשר חמאס הסכים בפעם הראשונה לוותר על תנאי הבסיס שהציב עד כה – סיום של המלחמה. מדובר היה בתנאי אשר ישראל לא יכלה לקבל, מטבע הדברים.
האם התגברות הלחץ הצבאי על רפיח היא זו שהביאה את חמאס לשינוי בעמדותיו? הדבר אינו סביר, שכן צה"ל והממשלה הודיעו כבר על כוונתם להוריד מהלחץ בזמן הקרוב, ובשבועות האחרונים לא ידוע לנו על פגיעה קשה שקיבל הארגון. אלא, ייתכן ומדובר בהחלטה הופכית – שכן בסופו של דבר חמאס חושש מכך שלא תתקיים שום עסקה באשר היא והשבויים ייוותרו בידיהם – שכן הדבר לא מביא להם שום הישג ממשי, מלבד תחושות קשות בקרב הציבור הישראלי ולחץ בינלאומי ממושך. חמאס מבין שעסקה זו לא תהיה עסקה סופית וכוללת, וייתכן וארגון הטרור מוכן לוותר על חלק מקלפיו עבור הישגים טקטיים ולאו דווקא אסטרטגיים.
מהם ההישגים הטקטיים שיקבל חמאס עבור השבויים? ע"פ העסקה המוצעת, יתקיימו 6 שבועות של הפסקת אש, במהלכן ישוחררו 32 שבויים ישראלים, בקטגוריה 'הומניטרית' (נשים, ילדים, זקנים), חלקם חיים וחלקם מתים – וזאת בתמורה למאות מחבלים פלסטיניים (חלקם חיים, וחלקם מתים). החל מהיום ה-16 לעסקה יחלו הצדדים במו"מ לקראת השלב השני, אשר במהלכו יוכלו להשתחרר שבויים נוספים תמורת התחייבויות רציניות, כגון סיום המלחמה. עד השבוע שעבר דרש חמאס מחויבות ישראלית להפסקת המלחמה בכל מצב – ואילו כעת נדמה שחמאס מקבל שהמו"מ המובנה בעסקה עשוי להיכשל, והמלחמה תתחדש.
יש עוד שלבים בדרך, והמו"מ לקראת העסקה הסופית צפוי להימשך מספר שבועות. ראש המוסד אשר יצא לדון מסר כי 'הפערים עודם גדולים', וכי נותרה עבודה רבה; אך עם זאת, נראה שיש סיבה להיות אופטימיים בדבר חזרת חלק מהשבויים בזמן הקרוב. ובנוסף – מדובר בניצחון תודעתי עבור ישראל, שגרם לחמאס למצמץ ראשון.
