מקורו של יום הכיפורים בתורה, שם הוא מתואר כ"שבת שבתון" ו"מקרא קודש". על פי המסורת, ביום זה ירד משה מהר סיני עם הלוחות השניים ונסלח חטא העגל לעם ישראל. יום זה נחשב ליום של סליחה, מחילה וטהרה מעוונות.
המצוות והמנהגים העיקריים של יום הכיפורים כוללים צום ותענית, במהלכם נמנעים מאכילה, שתייה וחמישה "עינויים" נוספים למשך כ-25 שעות. בנוסף, חל איסור מלאכה הדומה לשבת, כולל הימנעות מעבודה ונסיעה ברכב. נהוג ללבוש בגדים לבנים כסמל לטהרה ולדמיון למלאכים.
לאורך היום מתקיימות חמש תפילות מיוחדות, כולל "כל נדרי" בערב החג ו"נעילה" בסיומו. חלק מרכזי בתפילות הוא הוידוי, בו אומרים רשימת חטאים ומבקשים סליחה. היום מתחיל בערב עם תפילת "כל נדרי" וממשיך עם תפילות שחרית, מוסף, מנחה ונעילה לאורך היום הבא. בסיום תפילת נעילה נשמעת תקיעת שופר המסמלת את סיום הצום והחג.
בחברה הישראלית, יום הכיפורים מקבל משמעות מיוחדת. רוב הפעילות במדינה מושבתת, כולל תחבורה ציבורית ושידורי טלוויזיה ורדיו. מחקרים מראים אחוזי צום גבוהים, גם בקרב יהודים המגדירים עצמם כחילונים. תופעה ייחודית שהתפתחה היא רכיבה על אופניים בכבישים הריקים ממכוניות.
מבחינה היסטורית, בזמן שבית המקדש היה קיים, יום הכיפורים היה היום היחיד בשנה שבו הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים. ב-1973, פרצה מלחמת יום הכיפורים ביום זה, מה שהוסיף לו משמעות לאומית נוספת בהיסטוריה המודרנית של ישראל.
למרות השינויים החברתיים והתרבותיים, יום הכיפורים נותר יום בעל משמעות עמוקה עבור יהודים רבים, דתיים וחילונים כאחד. הוא מספק הזדמנות ייחודית לחשבון נפש אישי וקולקטיבי, ומהווה נקודת ציון משמעותית בלוח השנה היהודי והישראלי.
