עיקר היהדות הוא מדע מדויק. שימוש נכון במדע זה יכול להוות טכנולוגיה מעשית למימוש מטרת החיים עצמם. לתפיסתי, בדורנו, השוואת היהדות לדתות אחרות, היא טעות מיסודה, כמו גם זלזול בערכה האמיתי של היהדות. השוואת היהדות לדת באה מתוך ההתייחסות אל היהדות כאל דת בעיקרה, והיא התייחסות שאינה נכונה. כמו כן גם השוואתה לדתות אחרות מקטינה לאין ערוך את ערכה האמיתי. זאת, גם אם מהללים את דת היהדות בהשוואה לדתות אחרות. אמנם גופה של היהדות הוא דת, אך עיקרה ונשמתה הם מדע מדויק. שימוש במדע זה מהווה טכנולוגיה אוניברסלית, המיועד למלא את רצונותיו האמיתיים של האדם המלווה באושר וסיפוק אמיתי בחייו.
המדע שבפנימיות התורה הוא טכנולוגיה לכל דבר ועניין, אשר עובדת בדיוק כמו כל טכנולוגיה מודרנית אחרת, שעובדת ליעוד פרטי מסוים. היהדות מבוססת, כמו כל מדע, על הניסיון הנקרא בלשון חז״ל – ״מעשה מרכבה״, והיא אינה בנויה על-בסיס תיאורטי בלבד, שהוא כידוע בסיס אי-ודאי ורעוע. על-מנת לקבל תועלת ממשית מהיהדות יש להתייחס אליה כאל מדע מדויק.
כאשר אנו קוראים בספר התורה בצורה שטחית, הספר נתפס כספר של חוקים דתיים נוקשים של "עשה" ו"אל תעשה". מכאן, נראה שרוב הדתיים המאמינים מקיימים את חוקי הדת משום שהם חושבים שעיקר התורה הוא דת בה הם מאמינים. במקביל, רוב החילונים הלא מאמינים, אינם מקיימים את חוקי הדת משום שהם חושבים שעיקר התורה הוא דת בה הם לא מאמינים. לדעתי, גם הדתיים וגם החילוניים מסתכלים על התורה בצורה מוגבלת ותופשים את עיקר התורה כדת.
עוד באותו הנושא
מי שמכיר את עיקר התורה, שהיא הנשמה שבפנימיות התורה, מבין שהתורה דומה או משולה לאדם. סיפורי התורה דומים ללבושו של האדם, ואילו חוקי התורה, הנקראים ד״ת תורה – דומים לגופו של האדם. עם זאת, עיקר התורה וסודותיה נקראים דע״ת תורה והדבר דומה לעיקר האדם שהוא הנשמה שבפנימיותו. יוצא שעיקר התורה הוא דע״ת ולא ד״ת, ובלי דעת חסר העיקר. חסרה העי"ן (והעין) הנותנת חיות וכוח לראות את המציאות.
היהדות מיוסדת על אהבת הזולת משום שעיקרה הוא דעת. יש לשים לב שדעת מביאה לאהבת הזולת, וזאת משום שהיא אמת אוניברסלית והיא אינה מבדילה בין דתות, עמים, מדינות, גזעים או כל דבר אחר המפריד בין בני אדם. מכאן שהיהדות, המבוססת על דעת, יכולה להועיל לכולם. בדיוק כמו שגילויי המדע מאפשרים לכלל האנושות להשתמש בהם בצורה שווה. כך גם גילויי דעת התורה יכולים לשמש את האנושות כולה.
היות שדעת והטכנולוגיה היוצאת ממנה מבוססת על ניסיון, אין ספק ביחס לאמיתות הדברים. הגישה ליהדות כמדע מדויק, כמו גם שימוש נכון במדע זה, עשוי להביא לשלום בין בני האדם. מאידך, אמונות, דתות ופילוסופיות אשר אינן מבוססות על ניסיון (ויש ספקות ביחס לאמיתותן), מאפשרות מרחב להקצנה, פילוג וחילוקי דעת. מצב זה לאורך ההיסטוריה היה למרכיב בולט אשר הביא לפילוג ומלחמות בין העמים.
מתוך כך, יש להבין את הציווי שניתן לבני ישראל עם כניסתם לארץ – לכתוב את התורה בשבעים שפות. עיקר התורה הוא חוכמה אוניברסלית ומכאן כוחה להועיל לכל בני האדם. בעיני, יבוא יום וכל יושבי תבל יכירו וידעו את הטכנולוגיה הנפלאה שבתורה, ולבסוף, האנושות כולה תזכה להאיר את עיניה מחשכת השכל האנושי ואף למתק את מרירות חיי גופם.
בעיני, בתת המודע, כל האנושות מבינה כי יש בכוחה של התורה לסלק את חשכת השכל ומרירות הגוף. לכן, אין זה מפתיע שמאז שספר התנ״ך נכתב הוא נעשה לרב המכר הנמכר ביותר בהיסטוריה האנושית וללא שום פרופורציה ביחס לכל ספר אחר. עם זאת, לצערנו, רק יחידי סגולה בכל דור מבינים באמת את כוחה האמיתי של התורה, וניכר כי הדרך שבה רוב האנושות מפרשת את התורה רחוקה מהכוונה האמיתית המסתתרת בתוך הצופן של אותיות התורה.
לפיכך, ספר התורה אינו ספ״ר מלשון סיפורים, והמילה תורה אינה תורה מלשון הוראה של אינפורמציה. ספר התורה הוא ספר מלשון ספי״ר – כאבן ספיר המאירה או מלשון ספירות וספֵרות של אלוקות. התורה היא מלשון הארה של אור החיים או הארה המסלקת את חשכת השכל של אדם. עלינו להמשיך להאיר באורה את העולם כולו, ולהדגיש את תפקידה כדע״ת המיוסדת על אהבת הזולת ויכולתה להועיל לכל בהבאת שלום.