ממחקר שנערך במכון טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל נמצא כי בעקבות רפורמה של משרד החינוך בנושא התאמות והקלות בבחינות, תלמידים מבוססים מצליחים יותר מתלמידים ביישובים לא מבוססים. "השיטה מחטיאה את מטרתה", אמרה אחת מעורכות המחקר. הסיבה לכך נעוצה ככל הנראה במודעות גבוהה יותר לזכות לקבלת התאמות בקרב תושבי יישובים מבוססים, לצד יכולת כלכלית גבוהה יותר המאפשרת להם לעבור אבחונים מקצועיים. כתוצאה מכך, תלמידים אלו עושים שימוש מוגבר בהתאמות, דבר המוביל לשיפור נתוני הזכאות לבגרות בבתי הספר שלהם.
אחד מהדוגמאות המראות על המגמה הקיימת במדינה היא שיעור התלמידים המקבלים התאמות עבור לקויות למידה, כאשר אחוז התלמידים עמד על 54% ב-2021, גדול בהרבה מההערכה הבינלאומית של שכיחות התופעה שעומדת על 15%. לשם השוואה, ב-2011 עמד שיעור מקבלי ההתאמות על 35%.
בבחינות הבגרות בישראל ניתנות התאמות מיוחדות לתלמידים הזקוקים להן על מנת שיוכלו להיבחן בתנאים שווים. ההתאמות מחולקות לשלוש רמות:
רמה 1: התאמות אלו מתייחסות לתנאי הבחינה בלבד, ואינן משפיעות על תוכן הבחינה או אופן הערכתה. לדוגמא:
• הארכת זמן הבחינה
• מתן הפסקות נוספות
• שימוש במילון או בספר עזר
• בחינה בחדר נפרד
רמה 2: התאמות אלו מתייחסות הן לתנאי הבחינה והן לדרך העברתה ולאופן המענה. לדוגמא:
• השמעת שאלון הבחינה
• מענה בעזרת מחשב
• שימוש בתוכנות מסייעות
• קבלת שאלון הבחינה בכתב מוגדל
רמה 3: התאמות אלו הן המשמעותיות ביותר, והן מתייחסות גם לתוכן הבחינה. לדוגמא:
• מבחן מותאם
• בחינה בעל-פה
• הגשת עבודה חלופית
לפי המחקר, התאמות ברמה 1 אינן מצריכות אבחונים חיצוניים ויקרים, ועל מנת לקבל אותם, מספיקה החלטה של בית הספר. בעקבות הרפורמה של משרד החינוך בנושא, אחוז מקבלי ההתאמות עלו באופן ישיר, מ-8% ב-2016 לכ-40% בשנת 2021. למרות עלייה בשימוש בהתאמות בכל האשכולות החברתיים-כלכליים, ניתוח מעמיק של נתוני משרד החינוך חושף תופעה: השימוש בהתאמות "חינמיות" (רמה 1) גבוה משמעותית יותר בבתי ספר ביישובים חזקים. כתוצאה מכך, תלמידים אלו נהנים מיתרון בלתי הוגן על פני בני גילם משכבות חלשות יותר.
"אין לנו דרך לדעת אם זה קורה כי אנשי מפתח בבית הספר עושים שימוש מוגבר בכלים שהמערכת מציעה כדי למקסם את היתרונות עבור התלמידים שלהם, או שהם רק נענים לדרישות ההורים" ציינו החוקרים. "מכל מקום, ברור שהדבר מנוגד לחלוטין למטרת הליבה של ההתאמות, שעיקרה ליצור שוויון הזדמנויות עבור נבחנים עם לקויות למידה ולהעניק להם נקודת פתיחה שווה. במקום זאת, המערכת מאפשרת להגדיל את היתרונות של תלמידים בבתי ספר ברמה חברתית-כלכלית גבוהה".
ד"ר שרית סילברמן, מעורכות המחקר, אמרה: "שיטת ההתאמות שמפעיל כיום משרד החינוך בבחינות הבגרות מחטיאה את מטרתה. במקום להעניק נקודת פתיחה שווה לתלמידים עם לקויות למידה, היא תורמת להעמקת אי-השוויון על רקע חברתי-כלכלי, בכך שהיא מאפשרת לבתי ספר המשרתים אוכלוסיות מבוססות לתת יתרון לתלמידיהם על חשבון אחרים".
עוד מצאו החוקרים כי העלייה בשיעורי הזכאות לבגרות ולבגרות בהצטיינות בשנים האחרונות אינה משקפת שיפור אמיתי בהישגים, אלא בעיקר את השימוש הגובר בהתאמות בבחינות. החוקרים מעריכים כי מעבר לבחינות ממוחשבות והסרת מגבלת הזמן בבחנות יסייעו לתלמידים למצות את מלא הכשרון החבוי בהם.
ממשרד החינוך נמסר בנושא: "מדיניות משרד החינוך בנושא התאמות נועדה לייצר שוויון הזדמנויות ולקדם כל תלמיד על-פי צרכיו. ההתאמות בבחינות הבגרות יינתנו רק לאחר רצף התערבויות חינוכיות הניתנות לתלמידים עם לקות למידה והפרעת קשב במסגרת בית הספר ומהוות את השלב האחרון בתוכנית ההתערבות. לשם כך פותחה התוכנית 'מלקויות ללמידה', הנמצאת בכמחצית מחטיבות הביניים בארץ ונותנת מענה שווה לכלל התלמידים בכלל הרשויות, ללא קשר לרמות חברתיות כלכליות שונות.
"התוכנית מייצרת תהליכי איתור, טיפול והתערבות מקצועיים, מגבירה את השוויוניות וייצרה סטנדרט אחיד ומקצועי באשר לאבחונים הפסיכולוגיים והדידקטיים המפוקחים על-ידי משרד החינוך ואינם נרכשים באופן פרטי על-ידי התלמיד והוריו.
"ההתאמה של הארכת זמן מאושרת לתלמידים עם קשיים כמו איטיות בעיבוד מידע וקשיים בקריאה או כתיבה. אולם, בשנים האחרונות אושרה גם לכלל התלמידים בשל מצב ביטחוני מתוח, משבר הקורונה ועוד. בנוסף, היא מאושרת על רקע נפשי ורפואי. כלומר, לא כל התלמידים שניתנה להם הארכת זמן אלה תלמידים עם לקות למידה או קשב – ועל כן יש להיזהר בהסקת המסקנות".
