אחר הצהריים היום (רביעי) הובא למנוחות בבית העלמין ביהוד סמ"ר עמית פרידמן, שנפל אמש בקרב ברפיח ושירת כלוחם בגדוד 932, חטיבת הנח"ל. פרידמן ז"ל הוא בנו של אסף פרידמן, מנהל ועדת חוץ וביטחון של הכנסת.
במסע ההלוויה השתתפו מאות אנשים שהגיעו לחלוק כבוד אחרון לעמית ז"ל, ביניהם השרים אבי דיכטר ואוריאל בוסו, חברי הכנסת בועז ביסמוט, אורי מקלב, אמיר אוחנה, שרון ניר, אלי דלל, גדעון סער ואפרת רייטן, לצד עובדי כנסת, בני משפחה וחברים.
יו"ר הכנסת אמיר אוחנה אמר בחלק מדברי ההספד שלו: "עמית גדל בבית ציוני, ערכי, עם הורים שמשמשים דוגמה אישית לשליחות, לעבודה קשה, להצלחה ולמימוש עצמי. כיאה לבן להורים שכאלו, הבחירות שביצע עמית במהלך חייו מעידות על האדם שהיה ועל החינוך שקיבל בבית: תלמיד מצטיין שהצליח לשלב בתיכון ספורט, כימיה וקולנוע – בהצטיינות; פעיל חברתי בצופים שגדל בתנועה כחניך והפך למדריך שחינך בני נוער רבים. צופיפניק אמיתי שלימים הפך להיות לוחם אמיץ בחטיבת הנח"ל, הנלחמת בעוז ובעוצמה מיום 7 באוקטובר – יום שמחתנו שהפך ליום אסוננו. מאגיסט ומפקד כיתה שלא הספיק להגשים את חלומו להיות קצין בצבא ההגנה לישראל".
עוד המשיך אוחנה בדברי הספד ואמר: "עמית, חבריך לנשק מספרים שהיית לוחם מהשורה הראשונה, בעל אומץ לב ומוסר גבוה, שלא פחד לחתור למגע. הם מספרים מה שבעצם כולם מספרים עליך מתחילתו של הבוקר הנורא הזה: עד כמה היית אהוב ומוערך – על חבריך, המחנכים שלך, מפקדיך ומכריך. באמת שמרת עליהם, כמו שכתבת לחבריך בקבוצת הוואטסאפ, כמו על כל אזרחי ישראל. כולנו כאן היום כואבים שלא שבת מן המשימה הקדושה הזאת. לעד נהיה חייבים לך ולנופלי המלחמה את חיינו, ולנצח נזכור את גבורתך. תמשיך לשמור מלמעלה גם על המשפחה וגם על עם ישראל. משפחת פרידמן היקרה, בשמי ובשם הכנסת כולה, אנו משתתפים בצערכם וכואבים איתכם מאוד. עמית היה מלח הארץ, והארץ הזאת ואזרחיה לעולם יוקירו את זכרו".
גם תת אלוף במילואים אילן הררי, ששימש כמח"ט הנח"ל לפני 28 שנים, ספד לו: "ביום זה איבדה המדינה, העיר וחטיבת הנח"ל את אחד מטובי בניה. לוחם אמיץ שחירף נפשו למען הגנת המולדת ונפל בקרב ברצועת עזה. מפקדיך ראו את יכולות הפיקוד שלך ויצאת לקורס מפקדים".
הררי המשיך לדבר על אופיו של פרידמן: "לוחם מקצועי ומצוין. בתחילת השירות קיבלת את התואר אחראי האחריות כי כזה היית. גם את הרגעים הקשים הצלחת להעביר בחיוך ובתחושת שליחות. התנדבת איפה שרק היית יכול והיית הראשון לעזור. יכולות הפיקוד שלך בלטו וידעת להיות מפקד מצוין. לב זהב שתמיד דואג לחבריו ולמען האנשים סביבו עם קסם אישי יוצא דופן".
חבר המשפחה, יניב הראל, ספד: "עמית יקר ואהוב. הילד החייכן שכולנו הכרנו עם אופי כל כך מיוחד. לקחת מההורים את הערכים של איכפתיות ואהבת המדינה, להיות נחוש, להסתכל על כולם בגובה העיניים שספגת מהמשפחה. אתה בוחר ועושה לא משנה מה. בבחירה שלך עד הסוף, משקיע ונותן את הנשמה – ככה בצופים, ככה עם החברים וככה בגדוד שנלחם בעזה".
הראל המשיך בדבריו: "הצבת לעצמך החלטות בדרך. כל השנים כשקראתי לך גיבור, לא לזה התכוונתי. התכוונתי במיצוי החיים. לפני 10 ימים בירכת את אחיך לכבוד בר המצווה. יובל אמר לי שיצאת רבעוש בשבילו. הספקת כל כך הרבה, השארת המון אחריך. שמור על המשפחה מלמעלה, אוהבים אותך. ליאת, אסף והבנים – אנחנו המשפחה שלכם בכל רגע, וכמובן גם ברגע הזה".
בנוסף, חבריו של עמית, יונתן אבן צור וגיא פורת, הביעו את כאבם: "אח שלנו, אהוב שלנו. כמה צחקנו על הנושא הזה. דיברנו על זה שיש על אור יהודה מלאך ששומר. כולם נכנסים ויוצאים לעזה, ואין אף שריטה, והנה האסון הכי נורא קרה. אתה הלב והנשמה הכי גדולים שיצא לנו להכיר. דווקא בך זה פגע. כמות החוויות שיש לנו הן בלתי נתפסות. לא מאמינים שלא נשמע יותר את הצחוק שלך. כל מי שהכיר אותך, הכיר את החיוך המדבק שלך. כמה טוב עשית לנו, אנחנו אוהבים אותך בכל נשימה שלנו".
האח רועי נפרד מאחיו בדמעות: "אחי הקטן, רק לפני שבוע עמדנו אחד ליד השני והקראנו ליובי ברכה לבר מצווה. היום אני עומד, אתה שוכב. אני מקריא ואתה שותק. אתה הגאווה שלי, מבטיח לך שננציח אותך בכל דרך אפשרית. החיוך הגדול שלך יהיה בכל פינה. כשנכנסת בפעם הראשונה לעזה, שיחקתי אותה חזק, אבל בשנייה הראשונה שניתקת את הטלפון התפרקתי כמו שמעולם לא התפרקתי. התפרקתי כי פחדתי שלא תחזור. אני אוהב אותך המון. תשמור עלינו מלמעלה".
אביו אסף ספד: "איך בכלל נפרדים. זה עדיין לא נתפס ולא הגיוני. לפני רגע היינו יחד, עוד חייכת וצחקת איתנו. רק לפני כמה ימים חגגנו בר מצווה ליובי, זכינו להיות איתך, לחגוג איתך, להרגיש את האהבה. ילד יקר שלנו, מי שתמיד היה שם. כמה שכולם אהבו אותך ואת החיוך המיוחד שלך, אופטימיות בלתי נגמרת. לא משנה כמה היה קשה, לא לקחת שום דבר כמובן מאליו. הפעם אין לנו הסבר עמיתי. ידעת תמיד להסתדר וידעת בדיוק מה אתה רוצה. אף פעם לא התלוננת. החיים שלך אחרי הצבא היו מתוכננים היטב".
"כשנפרדתי ממך בשדה תימן, הדמעות התחילו לרדת, לא הצלחתי לעצור אותן. אין לי באמת הסבר לדמעות האלה. כמה שנתגעגע אליך, תמיד צחקנו שבחתונה שלך אישתך תשיר לך את 'זכית בי' של דדי דדון. תודה שזכינו בך. תודה על 19 שנים נפלאות שהענקת לנו. תודה על כל רגע ועל כל זיכרון שיישאר איתנו לנצח".
עמית פרידמן ז"ל יישאר תמיד בלב כולם כגיבור שהקדיש את חייו למען המדינה ואהוביו.
