מסוף השבוע שעבר השיגה ישראל הישגים כבירים. במה פגענו לאיראנים? ראשית בהון האנושי. פגענו בשדרת הפיקוד העליונה והכי בכירה של אנשי הצבא ומשמרות המהפכה. ממש בעלית של העלית. זהו הישג מרשים בכל קנה מידה כי גדענו להם את שרשרת הפיקוד וזאת אחת הסיבות שהם לא שיגרו מיד רקטות ולא הוציאו לפועל את תרחיש הייחוס שישראל חששה ממנו.
חיסולים רבים ופגיעה בגרעין
בנוסף, חיסלנו את בכירי מדעני הגרעין האיראנים. זה נתון מאוד חשוב מכיוון שבתום המלחמה, ולא משנה כמה מרכיבים פיזיים נשמיד, איראן תשאף לחדש את שיקום פרויקט הגרעין שלה, אולם כעת יהיה לה קשה מאוד. הרצון והידע כמובן יישארו, אבל המומחיות והמיומנות אבדו או לפחות נחלשו בצורה מאוד משמעותית.
מעבר לזה, דווח גם על פגיעה ברמות שונות במתקני הגרעין השונים בנתנז ואספהאן. גם אם לא מדובר בהשמדה מוחלטת, יתכן ומנענו מהם את היכולת, לפחות בעתיד הקרוב, להתקדם ולפרוץ קדימה בהרכבת הפצצה. אם כן, המצב בהחלט טוב אבל יש עוד מה לעשות כי אנחנו רק בתחילת הדרך.
לחץ עולמי
יש הרבה מאוד שיח על הכוונה של ארה"ב להצטרף או לא לתקיפות ולא להסתפק רק בסיוע הגנתי. בעניין הזה כדאי שנשמור כולנו על צניעות. כמה שמענו בשבועות האחרונים על קרע בין ישראל לארה"ב והנה, הכל מתואם עם ממשל טראמפ. במידה ונשיא ארה"ב יחליט להתערב במלחמה, זה בהחלט יחסוך הרבה מאוד זמן וגם יעמיק את ההישגים ויסייע לנו לעמוד במשימות שהצבנו.
גם בזירה הבינלאומית יש היום, יותר מאי פעם ובטח יותר מאשר בזירות אחרות, לגיטימציה והבנה עולמית לצורך של ישראל להוריד את טהרן על הרגליים, בעיקר מתוך הבנה שאנחנו עושים עבורם את העבודה המלוכלכת. אפילו נשיא צרפת של פספס כמעט הזדמנות לבקר את ישראל, הביע תמיכה בלתי מסויגת בזכות ההגנה העצמית של ישראל, אמר שהוא מאוד מודאג מהגרעין האיראני ושהיה צריך לתקוף.
גם מדינות ערב – תמיכה שקטה
גם במדינות ערב, עם כל הגינויים הרשמיים שלהם, יש בהחלט תמכה שקטה במהלומות שאיראן חוטפת מישראל. למשל, חיסול מפקד חיל האוויר של משמרות המהפיכה, אמיר עלי חאג'יזאדה, סגר עבור הסעודים מעגל כי זה האיש שפיקד על תקיפת ערב הסעודית ב- 2019. אני בטוח שהם לא מצטערים על החיסול שלו. חלק ממדינות ערב לא מסתפקות רק בתמיכה שקטה אלא בעזרה ממשית. ירדן וגם המשטר הסורי מאפשרים לנו לעבור בשטחם בדרך לתקיפות.
כל ההישגים הללו וכל האקלים הבינלאומי שנוצר, מייצרים לנו הזדמנות שלא הייתה לנו בעבר וספק אם תהיה בעתיד. גם אם נחזיר את איראן שנים ארוכות אחורה, הם לעולם לא יוותרו על הרצון להשמיד אותנו – בין אם לחדש את פרויקט הגרעין ובין אם לחמש בשנית את כל הפרוקסי מסביב לישראל כדי לחדש את טבעת האש והחנק סביבנו. לכן הדרך היחידה להסיר את האיום הזה באמת, היא להחליף את המשטר הנוכחי.
הפלת המשטר – דרך האזרחים
נכון, לא מדובר בחמאס או בחזבאללה אלא במדינה עם תשתיות פיזיות ורעיוניות בסדרי גודל אחרים, אבל מצד שני חשוב להבין שיש למשטר הזה הרבה מאוד התנגדות פנימית ויש הרבה מחאות ברחובות. העם במצב קשה וצריך לנצל את זה לטובתנו.
כמובן שלא נוכל לעשות זאת לבד, אלא נצטרך את עזרתו של העם האיראני עצמו. ממשלת ישראל אמנם לא הציבה יעד רשמי להחלפת המשטר – גם מטעמים דיפלומטיים וגם כדי לא להציב יעדים שהם לא בהכרח ברי השגה – אבל אסור לישראל להסתפק רק בתקיפת הגרעין. עליה גם להפיל את משטר האייתולות.
אלי קלוטשטיין הוא מומחה למזרח תיכון, דיפלומטיה ויחסים בין לאומיים במכון משגב לביטחון לאומי
