ראש הממשלה טבע את שם המלחמה מול איראן "עם כלביא", הלקוח מפרשת השבוע שקראנו השבת בבתי הכנסת, מילים הלקוחות מהפסוק "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא" שנאמרו דווקא ע"י גוי רשע בפרשה בה שמו של משה, המנהיג הגדול ביותר שקם לעם היהודי, כלל לא מוזכר.
לעיתים אויבנו יודעים לעמוד על טיבנו טוב יותר מאשר אנחנו עצמנו. לפני כמעט שנתיים, בשמחת תורה ב-7 באוקטובר, היינו בשפל חסר תקדים. עברנו אסון בקנה מידה היסטורי והיינו על סף איום קיומי. מדוע זה קרה? בין השאר כי שכחנו להביט אחד על השני ולראות בזולת אח. היינו מפולגים.
לכאורה אסון כזה היה אמור לעורר אותנו, לגרום לנו להיזכר שאם לא נהיה תלויים אחד בשני נהיה תלויים אחד ליד השני. אסון כזה היה אמור לאחד בינינו לזמן ארוך מאוד. ואכן היינו שם. ראינו את הטוב אחד של השני. אנחנו עדיין שם במובן מסוים, אבל במובן אחר חזרנו לריב מהר מידי.
אחדות
אחדות הגורל שמחברת אותנו אל מול האויב המשותף המאיים על עצם קיומנו, כבר איננה יכולה להחזיק לבדה. השיח של האחדות תחת האלונקה איננו יכול להות היחיד שמוביל אותנו. יותר מזה, בשיח הזה יש ממד מדכא. כי כשסוחבים יחד את האלונקה כל אחד א מניח בצד את העולם השונה שהוא מביא עימו. תחת האלונקה מדברים על המחבר, אבל דואגים לא פחות להשתיק את השוני. תחת האלונקה יש גם הרבה דממה.
אבל הגענו לנקודה שרבים בעם כבר ללא יכולים לשתוק יותר. בהשתקת השוני יש ממד מדכא. יש מי שסובל מההשתקה הזו. השקט הזה מביא עימו כורח של אילמות כלפי מה שדרוש תיקון במדינת ישראל ובחברה הישראלית.
כוחנו באחדותנו, זו אינה רק סיסמה. זו האמת. דווקא בשל כך אנחנו קרואים לאחדות אחרת. לקומה חדשה בעם ישראל, בעם היהודי. אחדות הייעוד. אנחנו, בניה ובנותיה של האומה הישראלית, בעלי שליחות ייחודית בעולם. יש לנו תכונה מיוחדת – אנחנו יודעים לספר לעולם איך מופיע האל במציאות. אנחנו יודעים ליצור תוכן פנימי לכל דבר שסובב אותנו. העם המיוחד הזה יודע להקשיב לאל המדבר אלינו מתוך המציאות ולהאיר לעולם כולו את הדרך אל הטוב האמיתי .
אחדותנו איננה רק בגלל שיש אויב משותף שרודף אחרינו, אחדותנו נובעת מהמשימה הייחודית המוטלת על כולנו יחד. כדי לבסס את אחדותנו שתהיה יציבה, עמוקה ונצחית, עלינו להתאחד סביב משימתנו המשותפת.
קמנו – צעד אחרי צעד
מאז אסון ה-7 באוקטובר קמנו, צעד אחרי צעד, מהתחתית של התחתית. העם הזה גילה מתוכו כוחות אדירים וגבורה מופלאה. אין זו רק מסירות הנפש בשדה הקרב או בעורף. עם ישראל גילה תעצומות רוחניות חדשות. קומה אחר קומה נבנתה הרוח האדירה שהלכה ובערה בעם הזה בעוצמה מתגברת, יום אחרי יום.
ההצלחות הצבאיות היו רק שיקוף של קומות חדשות שנבנו באומה. בכל פעם מדרגה חדשה. העמידה האיתנה, הנחישות וזקיפות הקומה שיקפו את הקשר ההולך ומתעצם אל המסורת היהודית. הפשוטה, הטבעית, השורשית.
"הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא". עם של אריות גילה את המלכותיות שבו. הניצחון על איראן הגיע קודם כל מבפנים. והעולם כולו רואה זאת ומשתומם. כולם רואים שאלוקים היה בעזרנו, עד כמה אנחנו עם של סייעתא דשמיא. עם שפועל בדרך הטבעית ביותר. מטיס מטוסים ומכה באויב בצורה המתוחכמת והמופלאה ביותר והאל, נותן לו רוח גבית. דווקא המסע שעברנו משפל שמחת תורה ועד לתבוסה המוחצת של איראן, היא הדבר המרשים ביותר. מסתבר שהיינו זקוקים למכה הנוראית על מנת להתרומם. והתרוממנו.
אם חללי מלחמות ישראל הם מגש הכסף עליו נבנתה מדינת היהודים, החללים הקדושים של אסון ה-7 באוקטובר הם מגש הזהב שהציל אותנו מאיום קיומי ממשי ונשא אותנו לקומה חדשה. מגש הזהב שמוביל אותנו לאחדות ייעודנו. וראו כל עמי הארץ כי ה' נקרא עליך ויראו ממך.
עדו נורדן הוא יו"ר פורום הבכירים יוצאי השירות הציבורי ובכיר לשעבר במשרד ראש הממשלה
