המפלגה עלתה לשלטון בדרום אפריקה אי שם ב-1994 כשהיא קמה ומניפה בגאון את דגל השחרור מהאפרטהייד – המשטר הגזעני והמדכא ששליטיו הלבנים גזלו את אדמותיהם של שחורים, השאירו אותם עניים וחסרי השכלה והטילו עליהם הגבלות קשות. בשנותיה הראשונות בשלטון פעלה הממשלה לתיקון העוולות והביאה חשמל, מים ושיכון הגון יותר למיליונים, אבל בעשור האחרון ניכר כי התנופה שלה הולכת ודועכת, בלשון המעטה.
מפלגת הקונגרס הלאומי הפילה את מדינתה לתהום. כשברקע האשמות רבות: גורמים בכירים במפלגה במפלגה הואשמו בשחיתות, כולל הנשיא לשעבר ג'ייקוב זומה, מה שפגע קשות באמון הציבור.
חוסר יעילות: הממשלה בראשות ה-ANC הואשמה בחוסר יעילות ניהולית, בירוקרטיה מסורבלת ואי-יכולת להתמודד עם אתגרים כלכליים וחברתיים, שבהם כעס על עוני ואחוזי אבטלה בלתי נתפסים.
למרות מעמדה כמדינה המפותחת ביותר באפריקה, דרום אפריקה סובלת מבעיות קשות: אבטלה גבוהה (32%), עוני נרחב (מעל 50% מהאוכלוסייה), תשתיות לקויות, פשיעה אלימה ושחיתות פושה. אתגרים אלו פוגעים קשות באיכות החיים, בפוטנציאל הכלכלי ובביטחון האישי של התושבים. נדרש מאמץ משמעותי מצד הממשלה ומהחברה האזרחית כדי להתמודד עם בעיות אלו ולקדם צמיחה, שוויון ורווחה עבור כלל תושבי המדינה.
ולא די בכך למפלגה – היא מרשה לעצמה בתקופת המלחמה, להוות ראש חץ למדינות העולם באנטישמיות נגד ישראל. כאשר בעצרות חשובות במדינה, מככבים דגלי פלסטין ותמיכה גלויה בטרור, בין היתר על ידי הגשת תביעה בבית הדין הבינלאומי בהאג (ICJ) נגד ישראל לעצירת המלחמה נגד החמאס, בטענה שישראל מבצעת לא פחות מ"רצח עם".
ניצחונן של מפלגות האופוזיציה בבחירות הקרובות בדרום אפריקה עשוי להוביל לפתיחת צוהר חדש ביחסים בין המדינות. ייתכן שממשלה חדשה תהיה בעלת נטייה פחותה לתמוך בחרם על ישראל, ותהיה פתוחה יותר לקידום קשרים כלכליים וחברתיים.
בנוסף, ייתכן שתהיה התמתנות בעמדת דרום אפריקה בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני, מה שיכול להוביל לתמיכה רבה יותר בישראל בזירה הבינלאומית. יתרה מזאת, ייתכן שממשלה חדשה תהיה פתוחה יותר לחידוש היחסים הדיפלומטיים המלאים עם ישראל, שנותקו בשנת 2014.
עם זאת, חשוב לציין שמדובר בהשערות בלבד. ייתכן שגורמים נוספים, שאינם ידועים כעת, ישפיעו על מערכת היחסים בין ישראל ודרום אפריקה. ייתכן שגם לאחר הפסד ה-ANC, דרום אפריקה תמשיך לנקוט בעמדה קשוחה כלפי ישראל בנושאים מסוימים.
