יום אחרי פרסום תוצאות הבחירות בארצות הברית, נדמה שהעולם כולו נתון בתדהמה רגעית, ובמצב של 'חישוב מסלול מחדש'. התוצאות המובהקות לטובתו של טראמפ, המעידות עד כה על זכייה בכל מדינות המפתח (5 מתוכן באופן ודאי, ואריזונה ונוואדה שטרם סיימו את ספירת הקולות אך נוטות לטובתו), וכן על ניצחון רפובליקני סוחף בבחירות לסנאט (שם כבשו הרפובליקנים לפחות 3 מושבים, ובכך היטו את הכף מ-51:49 לרעתם, אל לפחות 52 לטובתם – רוב סולידי לכל הדעות, כאשר 2 מושבים עדיין נספרים אך נוטים לטובתם גם כן) ובבחירות לבית הנבחרים (שם נספרים עוד 40 מושבים, כאשר הרפובליקנים השיגו כבר 205, והכמות הנדרשת לרוב היא 218 – מספר אותו כנראה יעקפו הרפובליקנים), מצטברים לכדי מנדט ברור שנתן העם האמריקאי לדונלד טראמפ לחזור ולהנהיג את ארה"ב בארבעת השנים הבאות.
התדהמה הגדולה ביותר מכה באמריקה עצמה, בה טראמפ זכה לא רק באלקטורים, אלא גם בסך הקולות הכולל – וכנראה שבפער די משמעותי של מספר אחוזים, ועם לפחות 51% מן הקולות. אם במערכות הבחירות ניתן היה לטעות לחשוב שטראמפ מייצג תקלה זמנית במערכת, הרי שהבחירות הללו מוכיחות שטראמפ איננו תקלה או תופעה חולפת, אלא הדבר עצמו – זרם דומיננטי חדש בפוליטיקה האמריקאית. אמריקה מיישרת מבט למראה, ומבינה לראשונה מזה שנים ארוכות מי היא באמת, והיכן נמצא לבו של הרוב הדומם.
בישראל נשמעות בעיקר הצהרות אופטימיות, בידי גורמים בממשלה ומחוצה לה, אשר מקווים שטראמפ יסיר רסנים בישראל ואף ירחיב את התמיכה הביטחונית בה. רבים זוכרים את כהונתו הראשונה של טראמפ, בה הביע תמיכה בלתי מתפשרת בישראל, ובה הכיר בריבונות הישראלית ברמת הגולן, והעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים. טראמפ אמנם מגיע כעת לבית הלבן מוקף ביועצים שונים (כאשר בולט בהיעדרו ג'רארד קושנר, חותנו היהודי והאדריכל של 'הסכמי אברהם'), וחוזר על כך שמטרתו העיקרית היא לסיים את המלחמה ולהימנע ממלחמות נוספות; אך עם זאת, נראה שרוב הסיכויים במערכה הדיפלומטית הבינלאומית נוטים כעת לטובת ישראל. אתמול שוחח רה"מ נתניהו עם טראמפ במשך 20 דק' ובירך אותו על ניצחונו, תוך הפשרת הקרח ששרר בין השניים מאז הבחירות האחרונות; יש לקוות שהשניים יחזרו ליצור מערכת יחסים פוריה, שתביא לשינויים מבורכים במזרח התיכון.
ואם במזרח התיכון עסקינן, ניכרים שינויים סיסמיים בקרב איראן ובנות בריתה, אשר טרם יצאו בהצהרות מפורשות בדבר שינוי תוכניות וכוונות – אך ניכר שהחל מעתה, שעון החול במלחמה בהחלט אינו עובד לטובתם, כאשר בעוד 75 יום ייכנס לבית הלבן נשיא הזכור להם כיריב מר. יש סיכוי טוב שאיראן וחלק מבנות בריתה (חיזבאללה סביר יותר, חמאס פחות), יחתרו לסיום מהיר של המלחמה, גם תוך מחירים, במטרה לחתוך הפסדים ולהימנע מהסיכון של טראמפ – דבר שישראל בהחלט מסוגלת לנצל לטובת קידום מטרותיה האסטרטגיות. בנוסף, סעודיה ומדינות נוספות צפויות להתיישר בצורה חזקה יותר עם החליל של ארה"ב, ואולי להתקדם מחדש במסלול הנורמליזציה עם ישראל, אחרי המלחמה.
ולבסוף, באוקראינה ניכר חשש כבד מזניחתן לידיים רוסיות כבר בזמן הקרוב, וכך גם באירופה ישנו חשש כי ארה"ב לא תסייע במגננה מול רוסיה, וכי ייתכן וטראמפ יפגע בעוצמת ברית נאט"ו בהתאם למדיניותו הכלכלית והבדלנית. המשתנה הגדול ביותר היא סין, שהעלתה בתקופה האחרונה את איומיה מול טאיוואן, ועשויה לנסות את הנשיא החדש (או חמור מכך – לנצל תקופת מעבר בארה"ב) באופן שיביא את העולם כולו לסף חיכוך. יש לקוות שטראמפ יפגין התנהלות דיפלומטית נבונה במהלך שנות כהונתו, אשר תסיע להוריד את גובה הלהבות והמתיחות בעולם.
