בסוף חודש מרץ, כלי טיס לא מאויש (כטב"ם) ששוגר מעיראק חדר ממרחב האווירי של ירדן לשטח ישראל ופגע בבסיס חיל הים באילת. הפיצוץ גרם נזק להאנגר ופספס בנס את ספינת הטילים מסוג "סער 6" שעגנה במקום.
רק יממה לאחר האירוע הותר לפרסום פרטים נוספים. גורמים בצבא חשפו כי מליציה שיעית פרו-איראנית המכנה את עצמה "ההתנגדות האיסלאמית בעיראק" קיבלה אחריות על התקיפה. לדבריהם, כלי הטיס פגע במטרה באופן מדויק, ככל הנראה בעקבות מודיעין מוקדם.
האירוע עורר תהיות לגבי כשלים אפשריים בתגובה הישראלית. על פי גורמים צבאיים, בכל מקרה של גילוי מטרה חשודה באותו אזור, מופעל קו הגנה משותף בין חיל האוויר וחיל הים במטרה למקסם את הסיכוי לגילוי ויירוט. במקרה זה, מטוס קרב וספינת טילים (סטי"ל) של חיל הים זיהו את המטרה.
הסטי"ל, מצויד במערכת נשק אוטומטית מסוג "ברק 1", שמסוגלת ליירט טילים במאה אחוזי הצלחה. האפשרות השנייה הייתה יירוט על ידי מטוס קרב, טייסים מסוגלים ליירט בתוך עשרות שניות לכל יעף.
לפי גורמים צבאיים, תא ההגנה של חיל האוויר החליט, מסיבה לא ברורה, להטיל את המשימה על מטוס קרב. למרות זאת, המטוס לא הצליח ליירט את הטיל. גורמים אלה טוענים שהיה עדיף להטיל את המשימה על צוות הסטי"ל, שהיה "נעול" על המטרה ומוכן לירי, אך לא קיבל פקודה לעשות זאת.
צה"ל הגיב לטענות ואמר: "האירוע המדובר תוחקר והופקו לקחים מבצעיים. כלל ההחלטות שהתקבלו באותו אירוע היו ענייניות ומקצועיות והסתמכו על שיקולים מקצועיים בלבד. כל ניסיון לטעון אחרת חוטא לאמת."
