מאז תחילת המלחמה מתנהל דון ער בחברה הישראלית אודות המצב הרצוי ברצועת עזה לאחר המלחמה, ובהנחה שיעדי המלחמה – מיטוט שלטון חמאס ופגיעה ביכולותיו הצבאיות – יתממשו כמצופה. מצד אחד, יש הקוראים להשיב את הגלגל לאחור אל התקופה שלפני ההתנתקות ב-2005 – שלטון צבאי ישראלי (ואולי אף בניית יישובים מחודשת). מצד שני, יש הקוראים להשבת הגלגל אל התקופה שאחרי ההתנתקות, בשנים 2005-2007, שלטון של הרש"פ, עמו מסוגלת ישראל להתמודד. יש גם רעיונות נוספים הקוראים למצבי ביניים שונים – רשות פלסטינית שונה ומחודשת, או שליטה בינלאומית (האו"ם, המערב, או אולי מדינות סוניות בנות הציר המתון).
ממשלת ישראל מעולם לא הבהירה באופן רשמי את כוונתה, כאשר החשש הוא שחשיפת התוכניות בטרם הכרעת חמאס תסייע לחמאס להבין על אילו גורמים עליה להפעיל לחצים או כוח כדי להרוס את תוכניותיה של ישראל. אך אתמול, צפה ועלתה המחלוקת המתחוללת בתוך הממשלה אל פני השטח. שר הביטחון יואב גלנט, בהצהרה תקשורתית חרגיה, העביר ביקורת על מדיניות הממשלה: "סופה של המערכת הצבאית במעשה המדיני. היום שאחרי חמאס יושג רק על-ידי שליטה של גורמים פלסטינים בליווי בינלאומי, שיהוו חלופה שלטונית לחמאס. זה אינטרס לאומי ישראלי. אי החלטה משמעותה החלטה בפועל." גלנט הזהיר כי ישראל נמצאת בשלב זה בדרך לממשל צבאי ואזרחי ברצועה – "חלופה רעה, שמסוכנת לישראל אסטרטגית, ביטחונית וצבאית."
עד מהרה הגיב נתניהו לגלנט בסרטון בו טען כי "אני לא מוכן להחליף את חמאסטן בפת"חסטן… כל עוד החמאס נשאר על כנו – אף גורם אחר לא ייכנס לנהל את עזה אזרחית, בוודאי שלא הרשות הפלסטינית… הרשות הפלסטינית תומכת ומממנת טרור. לכן התנאי הראשון להכשיר את הקרקע לגורם אחר הוא לחסל את חמאס." רבים בקואליציה ובפרט ממפלגות הליכוד והציונות הדתית תמכו בעמדתו של נתניהו ואף תקפו את גלנט בתקיפות, תוך קריאות לפטרו. מאידך, קיבל שר הביטחון גיבוי פוליטי מצד חברי מפלגת 'כחול לבן' וגורמים נוספים באופוזיציה. הבקע הפוליטי חופף יחסית ברכיביו למחלוקת על חוק הגיוס – דבר המעורר חשש למשבר כפול שעשוי להוביל להתפרקות הממשלה.
למרות הסיכון הפוליטי הטמון בכך, יש חשיבות מסוימת בכך שעצם הדיון בנושא עולה לפני השטח, ויש לקוות כי ההחלטה שתתקבל לבסוף תהיה המיטבית ביותר עבור ישראל (ובלבד שאכן תתקבל). בנוסף, טוב לראות כי מנוי וגמור עם הדרג המדיני כי אכן יהיה שינוי מדיני לאחר המלחמה, וכי המערכה לא תסתיים באקט הצבאי.
