בניגוד למה שלפעמים מרגישים בישראל, מלחמת חרבות ברזל כוללת מערכות נוספות לאלו המתקיימות בארץ. אחת מהן, היא המאבק המתמשך באנטישמיות העולה ברחבי העולם. התמונות הקשות והדיווחים הכואבים מהפגנות אנטי-ישראליות ומהתבטאויות נוראיות של ראשי אוניברסיטאות גורמות בעיקר לתחושת תסכול קשה ולחוסר אונים טורד מנוחה.
התחושה לעיתים היא שאין תגובה מספקת לאותה שנאה, ושגם אם היתה כזאת – אין יכולת להשיג תוצאות אמיתיות במאבק. אך כשבוחנים את המציאות בשטח, המצב ממש לא כך. המאבק גדול ועצים והוא מונה גם הצלחות רבות.
הילה, ישראלית תושבת ניו יורק סיפרה לנו על הפעולות הרבות שעושה הקהילה היהודית במקום: "בכל יום ראשון, ללא יוצא מן הכלל, יש עצרת לשחרור החטופים בסנטרל פארק. משפחות חטופים מגיעות לכאן ונפגשות עם הקהילה. ציינו כאן את ימי ההולדת של רומי גונן ושל כפיר ביבס ופועלים פה להעלאת מודעות כל הזמן".
"בהתחלה, היו תולים פה סטיקרים ושלטים בכל מקום", מספרת הילה. "כשאנטישמים התחילו להוריד את הסטיקרים החליט אחד מהקהילה היהודית שיש לו בעלות על כמה בתי מלון להקרין את הכרזות והמודעות למען ישראל והחטופים על המלונות עצמם. המוח היהודי תמיד מוצא דרך עקיפה לנצח".
"בכל יוני קורה כאן המצעד השנתי למען ישראל וגם השנה אלפים צעדו בו. הדבר היפה ביותר היה לראות את ההנאה והתמיכה של המשטרה המקומית במצעד. המשטרה כאן מבינה שהמפגינים למען ישראל הם שוחרי שלום ואף אחד מהם לא עולה על עמודים ותולש או שורף דגלים של ארה"ב כמו שעושים בהפגנות הנגדיות".
"יש כאן המון נקודות אור. אני מסתובבת ברחבי העיר כשהתיק שלי מלא בסרטים צהובים וברור לי שאם יקרה משהו אנשים יבואו לעזור לי. נוצרו כאן כל כך הרבה שיתופי פעולה בין ארגונים שמנסים להבין יחדיו איך להילחם באנטישמיות, לעזור לסטודנטים היהודים לבתי הספר. ממש חשוב שידעו על כל הדברים החיוביים שקורים כאן".
