בשבוע האחרון חזרה ישראל לשולחן המשא ומתן לשחרור החטופים המוחזקים בידי חמאס, כאשר רה"מ נתניהו התבטא כי העניק בידי המשלחת הישראלית 'מנדט רחב' במיוחד ומרחב גמישות לוויתורים נוספים, וזאת לנוכח הלחץ הפנימי והתקשורתי הרב להגיע לעסקה. נזכיר כי בסבב השיחות הקודם, אשר התחולל באמצע חודש אפריל, הציעה ישראל לחמאס נסיגה חלקית של כוחותיה מהרצועה, שחרור מאות אסירים, והפסקת אש ארוכת טווח של מספר חודשים (כך על פי הדיווחים); קשה לדמיין אילו ויתורים נוספים אפשר להעניק לחמאס, שאינם פוגעים באסטרטגיה הישראלית בצורה קשה.
אך כאז כן היום, חמאס דבק בדרישתו היחידה שישראל בשום פנים איננה מסוגלת לקבל: סיום מוחלט של המלחמה. על פי חמאס, "הודענו למתווכות על עמדתנו הברורה שלפיה אם הכיבוש יפסיק את המלחמה והתוקפנות נגד עמנו בעזה – נהיה מוכנים להגיע להסכם שלם שכולל עסקת חילופי שבויים מקיפה". וכך, שוב מגיע המו"מ למבוי סתום, ומבהיר שוב בפני מקבלי ההחלטות בישראל כי כל עוד המטרה העליונה של המלחמה מהווה את השמדת היכולות הצבאיות של חמאס, אין תוחלת בהמשך הדיון עם ארגון הטרור, לפחות עד שיסכים להתפשר – דבר לו אנו יכולים לתרום באמצעות מנופי לחץ.
ואם במנופי לחץ עסקינן, לאחרונה התפרסם כי ישראל הציעה לרשות הפלסטינית שליטה משותפת במעבר רפיח יחד עם נציגים מן האיחוד האירופי, בפיקוח ישראלי. הדבר יאפשר מעבר סחורות ובני אדם, ימנע הברחות אמל"ח, ויחליש את כוחו של חמאס ברצועה, על חשבון הרשות הפלסטינית. הרש"פ עוד לא הגיבה באופן רשמי להצעה; ולבינתיים, ממשיכה ישראל במהלך הצבאי ברפיח במלוא כוחה, ופועלת במרכז העיר על אף הלחצים הבינלאומיים. אתמול פורסם כי שני לוחמים נהרגו בקרבות – אחד ברפיח ואחד בג'באליה: אדר גבריאל בן ה-24, ויהונתן אליאס בן ה-20. המחיר קשה, אך המטרה צודקת.
