על רקע ההתקדמות של אוגדה 162 לעומק העיר רפיח והגברת הלחץ על חמאס, במקביל לפרסומים אודות ניסיון חיסול (ככה"נ מוצלח) של ראא'ד סאעד, מבכירי ארגון הטרור ברצועה, לא מסתמנת התקדמות במו"מ לשחרור החטופים. נראה כי הצדדים נמצאים באותם הנקודות בהן נמצאו גם לפני חצי שנה, מעט אחרי סיומה של העסקה הקודמת – נקודות אשר ביניהן מרחק רב ובלתי ניתן לפישור ולקיום הדדי.
על פי גורמים מדיניים בכירים, ישראל כבר 'הלכה את כל הדרך' והסכימה לוויתורים המקסימליים האפשריים מצדה במסגרת עסקה שכזו, ברמה ש"אין יותר על מה לקיים דיונים." בהינתן מציאות זו, הכלי היחיד שנותר בידי ישראל הוא הלחץ הצבאי והנוכחות הצבאית ברצועה, במסדרון נצרים ובציר פילדלפי – כלי שעליו לא יכולה ישראל לוותר כעת בשום פנים ואופן.
ע"פ פרסומים, קטאר מפעילה לחץ רב על בכירי חמאס לקבל את המתווה שהציעה ישראל, שפורסם ע"י הנשיא ביידן ואף קיבל את אישור מועצת הביטחון של האו"ם, בדבר הפסקה של מספר חודשים בלחימה ונסיגה חלקית תמורת שחרור עשרות חטופים. בלחצים מעורב ראש ממשלת קטאר עצמו, וכך גם מזכיר המדינה של ארה"ב אנתוני בלינקן.
עוד באותו הנושא
למה חמאס מסרב באופן כה תקיף לפשרה? נראה שארגון הטרור משוכנע כי הזמן משחק לטובתו, וככל שהזמן עובר גוברים הסיכויים – למלחמה בצפון או להתלקחות אלימה ביהודה ושומרון, אשר יובילו להסטת קשב ישראל ולמוכנות רבה יותר מצדה לפשרות מרחיקות לכת. ישראל צריכה, אם כן, להוכיח לחמאס שהזמן משחק לרעתו – דבר שניתן לבצע ע"י הגברת הלחץ, חיסולים מוצלחים, או כל הישג משמעותי אחר.